הכירו אותי ואת הגישה הטיפולית שלי
שמי ירדן גבאי, פסיכולוגית קלינית מומחית, בעלת רישיון ממשרד הבריאות. בעבודתי אני פוגשת א.נשים במגוון גילאים ותחנות חיים, המבקשים לעצמם מרחב להתמודדות עם קושי נפשי, עם משבר, או עם תחושות של מצוקה, בלבול וחוסר שקט.
אני מאמינה שטיפול הוא לא פתרון אחיד, אלא תהליך אישי ומשתנה, ולכן אני מתאימה את דרכי העבודה שלי לצרכים הייחודיים של כל אדם.
אני עובדת בגישה אינטגרטיבית המשלבת בין שיטות טיפול שונות – טיפול דינאמי, טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT), ACT ועוד – מתוך מטרה ליצור מרחב שמאפשר גם הקלה, גם הבנה עמוקה וגם תנועה וצמיחה.
עבורי, טיפול הוא מקום שבו אפשר לעצור לרגע, לפגוש את עצמנו בכנות, להתחבר לרגשות שמבקשים מקום, ולהתחיל לבחור באופן מודע איך אנחנו רוצים לחיות.
התחומים שמעסיקים אותי כוללים טראומה ופוסט-טראומה, חרדה, דיכאון, אובדן ואבל, דימוי עצמי, מערכות יחסים, הורות ובריאות האישה.
לאורך השנים ליוויתי אנשים במצבי חיים שונים ומורכבים, תוך שילוב ידע אקדמי מעמיק עם ניסיון קליני מגוון. את דרכי התחלתי בלימודי תואר שני בפסיכולוגיה קלינית, אותו סיימתי בהצטיינות, מתוך מחויבות אמיתית למקצוע ולמטופלים שאני פוגשת.
את שנות ההתמחות שלי עברתי במסגרת אשפוז יום, שם טיפלתי במטופלים המתמודדים עם דיכאון, חרדה וטראומה. המפגש היומיומי עם אנשים במצבי מצוקה עמוקים העניק לי כלים קליניים עשירים והבנה רחבה של האופן שבו אפשר לסייע גם ברגעים הקשים ביותר. במקביל, רכשתי ניסיון רב בהנחיית קבוצות טיפוליות.
במהלך תקופת הקורונה, בה מצוקה נפשית הייתה נחלת רבים, נעניתי לצורך החברתי והעברתי טיפולים קצרי מועד שסיפקו מענה ממוקד ומהיר לאנשים שנקלעו למשבר. בהמשך, עבדתי גם במחלקת בריאות האישה, שם פגשתי נשים וזוגות סביב אתגרים מורכבים של פוריות, חרדה, דיכאון אחרי לידה, התמודדות עם אובדן בהריון ולידות שקטות. ניסיון זה חידד עבורי עד כמה חשוב להעניק מקום לקולות ולעולמות רגשיים שלא תמיד מקבלים ביטוי.
כחלק מהכשרתי העמקתי בתחום הטיפול בנפגעי טראומה, והעברתי טיפולים מותאמים לאנשים שנשאו חוויות קשות ודרשו מענה רגשי עדין ומדויק. בהמשך לכך, נרתמתי גם לנתינה בשעת חירום: השתתפתי במשלחת טיפולית מיוחדת שסיפקה מענה מידי וממוקד למפונים בעקבות אירועי השבעה באוקטובר. בתקופה מאתגרת זו טיפלתי גם בצוותים רפואיים, הן בבתי חולים והן בקופות החולים – במפגשים מקוונים, קצרים וממוקדים, שהיו חיוניים לשמירה על החוסן הנפשי של מי שנמצאו בחזית.